הכל כביסה

מכבסת האשליות נפתחת ונסגרת על פי כללי ההיצע והביקוש הפנימיים של הכובס. דחף כפייתי ועיקש מאלץ אותו לחטא ולטהר את אשליותיו שוב ושוב, דבר שכרוך לעיתים בסגירה זמנית של המכבסה.
כאשר משהו יסודי מתערער בחייו, הכובס מוצא עילה לפתיחה מחודשת, חגיגית , מרגשת, פתיחה גדולה. מדובר במכבסה, כן, אז לא צריך להיסחף. פתיחה קולנית בעוצמה של תוף סחיטה, תספיק כאן בהחלט.
לאשליות חיי מדף קצרים להחריד. גם המשובחות שבהן מתבלות במהרה ומאבדות את קסמן. חלומות מוכתמים דוהים ונאבקים באור היום חסר הרחמים. זיכרונות אהבה מתוקים מעלים עובש מריר. תקוות נואשות, תפילות סדוקות, שבועות והבטחות, כולן מתרסקות על סלעי הזמן הקרים.
השקפת עולמו של הכובס עוצבה בהשפעת חומרי הניקוי, החיטוי והבישום איתם הוא מבלה ימים ולילות. ״הכל כביסה״, זו תמצית עולמו. ״חלום חדש הוא חלום נקי, חלום ישן דורש חומרים חזקים״. הכובס מייצר את כל חומריו בעצמו, על פי נוסחה סודית. הביקור במכבסה מסחרר, מתעתע. לרגע היא היא יריד שוקק, לרגע היכל נשגב, ולפעמים – שדה צחיח, מערת קבר אפלה או גן קמל. מכבסת האשליות היא כל מקום, ואף פעם לא המקום שכאן.
מכבסת האשליות היא חוף מבטחים לכמיהות, היא בית מרפא ללב השותת דמע, היא סדנת קסמים בהבל הימים. כאן נצבעים הזיכרונות בצבעים רכים ורעננים, ומציפים את העין בשדות אינסוף הפורחים לצלילי נעימות מענגות.
כי זאת יש לדעת: בסופם של כל הדברים, מכבסת האשליות היא כל מה שנותר.
במכבסה ארבעה מדורים:
אשליות קטנות: הכובס טווה זיכרונות דהויים, רובם כוזבים, לסיפורים קטנים. לאשליות הקטנות תכונה מיוחדת: ביום חם מאד אפשר לנפנף בהן ולהשיב מעט רוח, וביום קר – לחמם בעזרתן את האוזניים הקרות.
אשליות גדולות: כשהכובס מאבד שליטה על מחשבות ומילים (זה לא קורה יותר מכמה פעמים ביום) הוא עלול לומר משהו על העולם. אין הרבה טעם בדברים שהוא אומר, ובדרך כלל הם לא כל כך יפים ובכלל לא נעימים. מומלץ ללקוחות להתרחק ממדור זה. אנו מתנצלים על הריח הדוחה, שמקורו בחומרים החריפים הדרושים לטפל בלכלוך עמוק.
דואנדה: שיח מוסיקלי, על פי טעמו האישי של הכובס. כל צליל שגורם לכובס למחות דמעה, להתנועע באקסטזה או לרחף בהקיץ, ייעטף ויוגש באהבה.
עומק השדה: פורטפוליו הזוי. מקום טוב לבלות בו בהתבוננות בצמיחת הדשא או לעקוב אחר התייבשות הכביסה.