הבוקר מתחיל  שוב בדיון הפנימי: זו  הזדמנות  לא רעה לנסות לגדל זקנקן. להשאיר  בתחילה זיפים אופנתיים, ואולי להמשיך ולעצב אותו בסגנון "הייזנברג".  אולי רק עד שאפשר יהיה לצאת החוצה....

"זה לא במקרה שנפגשנו", אמר לי חיים דותן, ארכיטקט ומשורר. זה היה מיד לאחר שציינתי שאני מעוניין לחקור לעומק את מוטיב הקנאה. עד אז,  שוחחנו בעיקר על סין. דותן הציף בקסם רך ואוורירי.  הוא דיבר על לאו דזה כאילו פגש אותו בשבוע שעבר בכנס...

  אני שוכב יחידי בחדר ביחידה לטיפול נמרץ קרדיולוגי בבית החולים הכללי בבולצאנו שבצפון איטליה. סביבי קירות זכוכית ועליהם תריסי רפרפה פתוחים למחצה, ואני מוקף בכל חידושי הטכנולוגיה הרפואית, מוניטורים וצנרת וכל השאר. החדר פונקציונלי, סטרילי, ריק מכל חפץ  בלתי...

בערב הרס"פ הגיע למסדר. זה היה סימן רע מאד. בדרך כלל מי שהיה אחראי על הסיומת החגיגית, כפי שנהג לקרוא לזה, היה הסמל שפיץ,  שהיה מאד נלהב והשתדל מאד לצעוק עלינו ולהטיח בנו כל מיני עלבונות, כשהוא מנסה לשוות לקולו גוון סמכותי. היה לו מין קול חורקני ומה שיצא...

אבא היה במיטה האמצעית. לגברים משני צדיו קראו יצחק, אבל אף אחד כבר לא פנה אליהם בשמם, ואף פעם לא שמעתי את קולם. כאילו נגמר להם כל מה שהיו יכולים לומר ועתה נותרה רק  שתיקה. הם  לא צעקו ובקושי  גנחו,  ורק בזמן שינויי תנוחה וטיפולי האחות, אבל רוב...