מדינת טנסי שוכנת בדרום מזרח ארצות הברית, בין רכס האפלאצ'ים ממזרח לנהר המיסיסיפי במערב.  אני לא מכיר הרבה סיבות להגיע לשם, ונראה שגם אתרי התיירות המרכזיים שלה – למשל  הפארק הלאומי סמוקי מאונטיין, לא הקנו לה פרסום רב. רק כשמדובר במוסיקה,  המדינה הזאת בת פחות מ-7 מיליון תושבים, לשעבר מולדתו של שבט הצ'ירוקי, היא הכי אמריקה שיש: נשוויל, בירת הקאונטרי, ממפיס של אלביס, ג'וני קאש ודולי פרטון. וכן, יש גם את הסיפור הזה עם הוואלס, שבסופו של דבר גם אימצה בשנת 1965 כהמנון רשמי.

זה שיר לא גדול. שני בתים,11 שורות בסך הכל, בנוי סביב שלשה עד חמישה  אקורדים,  קליט להפליא. המקצב המשולש מניע את השיר בגליות צפויה. יש בו  רק שני מהלכים מוזיקליים מעט יותר מעניינים, בשורה השנייה ובשביעית, כל השאר די מונוטוני. ובכל זאת אין זה מפתיע, שהוא הפך אחד השירים המצליחים של כל הזמנים: כמעט כל השירים שזכו אי פעם בהצלחה פנומנלית, לא נראו בתחילה  כמוצלחים במיוחד, לא על ידי כותביהם ולא על ידי חברות התקליטים. לשיר הלא גדול הזה היו הרבה ביצועים בינוניים ובנאליים (לדעתי), כמה ביצועים טובים, ושני ביצועים שלדעתי הם כל כך גדולים, שמצדיקים לשים אותו כאן.

הוא נכתב ב- 1947. רד סטיוארט ופי ווי קינג, צמד זמרים  שקראו לעצמם "גולדן ווסט קאובויס"  שמעו יום אחד ברדיו את "קנטאקי ולס"בביצועו של זמר הבלו-גראס ביל מונרו , וחשבו שגם למדינת טנסי מגיע ואלס. קינג כתב את הנעימה, וסטיוארט פירק קופסת גפרורים ועל הצד האחורי שלה כתב את המילים. השיר נקרא בתחילה "ואלס ללא שם".  את ההצלחה הגדולה הראשונה שלו צריך לייחס  לפאטי פייג', זמרת נהדרת  שהקליטה אותו בשנת 1950 ומכרה 10 מיליון עותקים – שיא המכירות לזמרת עד אז.  הצלחה מפתיעה בעיקר לאור העובדה  שהוא הופיע על הצד האחורי של תקליט כאשר בצד הקדמי, הנחשב, היה שיר שנקרא "סנטה קלאוס בוגי ווגי". זה היה מיועד להיות תקליט חגיגי לחג המולד,  הוואלס אפילו לא מוזכר על העטיפה – עד כדי כך הציפיות ממנו הו נמוכות. פאטי הייתה חתיכה לוהטת עם קול נעים, והיא שרה יפה (דאבינג) את שני הקולות אבל הביצוע שלה לא עומד במבחן הזמן.  למרות ההצלחה הכבירה, לדעתי הביצוע שלה לא עומד במבחן הזמן נשמע היום מאד מיושן.

יש יותר מ-300 ביצועים מוקלטים של השיר, בכל סגנון אפשרי. אחד הקאברים הראשונים  נעשה על ידי זמרת הקאונטרי הנהדרת  פאטסי קליין, שנהרגה בתאונת מטוס בשנת 1965 בגיל 30 ולא הספיקה להקליט הרבה.  ביצועים אחרים היו של לס פול עם אשתו מרי פורד (כן, אותו לס פול, ממציא גיטרת  הסוליד- בודי) בביצוע שלדעתי הוא צפוי עד בנאלי.  לס פול היה גיטריסט רב תחומי, נגן ג'ז וקאונטרי וירטואוז, אבל הקריירה שלו סבלה עליות ומורדות, בין השאר בגלל  תאונה קשה שפגעה בידו הימנית. בכל אופן, שנים רבות לאחר שהפסיק להקליט , המשיך  להופיע בכל יום שני במועדוני הג'ז של ניו יורק,  פט טיוזדיי ואירידיום, ומשך קהל מעריצים גדול. בהקלטה כאן של הופעה כזו משנת 1995 , זה כבר  בהחלט משהו אחר – כדאי לשמוע עד הסוף, החצי השני פשוט מדליק.

הגרסה של אלביס היא אולי המפורסמת ביותר, אבל זה רחוק מלהיות אחד הביצועים הטובים שלו. אליל הרוקנרול לא מתרומם בקאונטרי.

סם קוק היה זמר "סול", שהקליט הרבה ריתם אנד בלוז בשנות החמישים והשישים. לפני שהוא נורה למוות בשנת 1964 בנסיבות מוזרות (בעלת מלון הסיינדה בלוס אנג'לס ירתה בו למוות במה שהוגדר כהגנה עצמית לאחר שניסה להתפרץ למשרדה), הוא הספיק להקליט גרסה קצבית, היפ-סווינג  עם הרבה גרוב,  בהחלט אחד הביצועים הטובים אי פעם.

לאונרד כהן הקליט את הוואלס  בשנת 1984, בהופעה חיה בפסטיבל הג'אז במונטרו.  ההקלטה הוכנסה  20 שנים מאוחר יותר לאלבום " Dear Heather". כהן לא הרבה לבצע שירים של אחרים. לדעתי היה אחד היוצרים הגדולים של זמננו, וכשהוא מבצע את יצירותיו שלו התוצאה בדרך כלל מיוחדת ומעניינת, גם אם לא מבריקה מבחינה מוסיקלית.  כאן, לצערי, זו החמצה – פשוט לא מעניין. מה שכן, הוא הוסיף עוד 4 שורות לטקסט המקורי, וכאן בהחלט "לקח את זה אליו".

אז אנחנו מתקרבים לגדולים באמת. אבל קודם לכן – קאבר לגביו אני במחלוקת עם עצמי: של  נורה ג'ונס. ג'ונס היא זמרת / פסנתרנית ג'אז טובה עם קול עמוק, והיא מנסה לקחת את השיר למקום יותר בלוזי. בשמיעה ראשונה לא אהבתי, חשבתי שזה מוגזם מדי ולא משכנע, למרות הקטעים האינסטרומנטליים המצוינים שלה. בשמיעה שניה אהבתי קצת יותר את המודולציות האופייניות שלה, למרות שזה הרגיש לי קצת מוגזם. כדאי גם להזכיר ביצוע אחר שלה שנמצא ביוטיוב,  דואט עם זמרת הקאונטרי/בלוז בוני רייט. יפה מעניין ובלוזי להפליא.

ולשני הגדולים באמת:

האחת היא אווה קסידי. כמעט כל שיר שהיא הקליטה בחייה הקצרים, הפך להיות ביצוע ייחודי, שאי אפשר להשוות אותו לשום דבר אחר. היא באמת היחידה שיכול לקחת שיר בינוני ולהפוך אותו לשיר ענק – וזה מה שהיא עשתה כאן. כל שורה,  כל פראזה, שואבת אותך לתוך הרגישות הבלוזית העמוקה שלה.

והשני,  שמופיע בווידאו למעלה, הוא הטנור האירי האדיר  קולם ווילקינסון, שהוא גם שחקן מעולה על במות ברודווי, מתוך אלבום מעולהשהוציא בשנת 2010.  ווילקינסון יודע לעשות "פרייזינג" מושלם, טקסטואלי ומוסיקלי גם יחד. ובכל שורה, הוא משכנע.